ביקור בשמורות הטבע של בלארוס
יום שישי 15 באוקטובר 2010 03:00 מאת: משה גלעד
מי שלא מסתפק בביקור בצריף שבו נולד חיים ויצמן ובבאר שממנה שתה שמעון פרס בילדותו, יכול גם לצאת לשיט תעלות ולסייר בשמורות הטבע של בלארוס
תצלומים: משה גלעד
את פני התיירים המגיעים למוטול (Motol) מקבל בכניסה שלט הנושא את שמו של הכפר הקטן בשלוש שפות – רוסית, אנגלית ועברית. הכפר שוכן בדרום מערב בלארוס, כארבע שעות נסיעה מן הבירה מינסק וכשעה נסיעה מעיר המחוז ברסט. ביום שבו הגענו אליו התקיים בכפר פסטיבל פולקלור – בכיכר המרכזית הופיעו זמרים בחליפות מבריקות ולהקות מחול עממי בתלבושות צבעוניות, בדוכנים מכרו דבש מייצור מקומי ונשות הכפר חבשו כובעים מסורתיים, עשויים משזירת נצרים עדינה. פרה רעתה באחת החצרות ליד הכיכר, ובראש חלפה המחשבה: "עוד רגע היא תמריא ותעוף מעל הגגות".
העיירה ויטבסק שבה נולד מארק שאגאל שוכנת אמנם בקצה השני של בלארוס, אבל תחושת ה"שטייטל", העיירה היהודית מן המאה ה-19, עם הקסם, הנידחות והעליבות שובת הלב שלה, התאימה למוטול ככפפה ליד. לעיירה הקטנה יש זכויות משלה בתולדות העם היהודי: בה נולד חיים וייצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל. בית הולדתו של ויצמן משמש כיום כמוזיאון, שמנציח את משפחת ויצמן ואת זכרה של הקהילה היהודית במקום. באופן סמלי הבית כבר לא ניצב במקומו המקורי. הוא הועתק ממקומו ב-1964 והועבר מן הרחוב הראשי לסמטה צדדית, אבל לאחרונה נרכש על ידי יזם מקומי, סרגיי מוסיינקו, שופץ ושומר. כאשר תהיתי מדוע השקיע ממון בקניית הבית, הסביר מוסיינקו שהיתה לו התגלות בחלום ובה הוטלה עליו שליחות – לשמר את בית ויצמן.
ויצמן נולד במוטול ב-1874 וחי בה עד גיל הנעורים. לפי אחת הגרסאות המקומיות, הוקמה מוטול במאה ה-15 בידי יהודים, ועד מלחמת העולם השנייה אכן היה בה רוב יהודי. מכל זה, לא נותר אלא זיכרון בלבד, וכיום לא חיים במקום יהודים. יש קסם רב למקום שנשאר כפי שהיה במשך דורות וכאשר מצורף לכך חום אנושי של מארחים נלהבים נוצרת במהירות גדולה תחושת בית נעימה. הכל נראה קצת מוכר, אבל גם חדש, מושך ומסקרן, משעשע ולפעמים מעט ביזארי. איך אפשר שלא לאהוב בעלי חווה קטנה, שמקבלים את פניך בשעת ערב מאוחרת ומציעים מיד ארוחה דשנה, קנקני וודקה תוצרת בית, ודודה קשישה שמנגנת בהתלהבות באקורדיאון שחצי מקלידיו לא פועלים?
במוזיאון הכפר של מוטול מלמדים את הדור הצעיר איך להשתמש בתרופות סבתא. המדריכה, קשישה חביבה, מסבירה שבמאה ה-16 חיו באזור הזה עד גיל 90. אין לה ספק שאריכות הימים נובעת מן השימוש הנכון בידע המסורתי. בחיוך מתוק היא מציגה עשבים למניעת מחלות לב, תה נגד הצטננות, תרופה טבעית נגד כאב בטן ואפילו עשבים שבתוספת לכמה לחשים יוציאו כל דיבוק עקשן.
ביצה ויער שתי שמורות טבע מעניינות במיוחד נמצאות ממערב למוטול. האחת, הקרובה יותר לכפר, נקראת ספוראבה (Sporava) והיא מאפשרת למבקרים להכיר אזור ביצות גדול. הביצות הענקיות ברחבי בלארוס זכו כבר לכינוי "הריאות של אירופה". המאמצים שנעשו בעבר "לטפל" בהן, כלומר להכשיר אותן לחקלאות או לייבש אותן, כשלו. כיום יש הכרה גורפת בחשיבותן האקולוגית של הביצות, ובעיקר של בעלי החיים והצמחייה שבהן.
עיקר הגאווה המקומית על כמה מיני עופות נדירים, שחיים רק באזור זה ומושכים לכאן צפרים נלהבים מרחבי היבשת. בעת הביקור בביצת ספוראבה אפשר לצעוד כמה מאות מטרים על רציף עץ שהוכשר בלב הביצה עד למגדל תצפית קטן, שממנו רואים מרחבים עצומים. אפשר גם לשוט בסירה ולהתיידד עם הדייגים המקומיים.
השמורה הגדולה ביותר בבלארוס שוכנת קצת יותר מערבה, מצפון לעיר ברסט וצמוד לגבול עם פולין ונקראת "בלוז'סקאיה פושה" ("Belovezhskaya Pusca"). שמורה זאת מאפשרת למבקרים לחוות ולהבין מהו יער אמיתי. נסיעה, רכיבה על אופניים ובעיקר הליכה ביער מאפשרים להכיר טבע רב עוצמה. השמורה, שהוכרזה כנכס עולמי של אונסק"ו, נחשבת לאחד היערות המרשימים שנותרו באירופה. שטחה 1,530 קילומטרים רבועים ובחלק מאזוריה צומחים עצים צעירים, שמאפשרים לשמש לחדור מבעד לצמרות ולהטיל פסי צללים מרצדים.
באזורים אחרים הצמחייה כה עבותה, עד שאי אפשר לראות את השמים. קרני השמש אינן מצליחות כמעט לחדור מבעד לצמרות העצים.
אחד העצים המפורסמים ביותר ביער זה הוא עץ אלון, שמנהלי השמורה טוענים שהוא בן יותר מ-600 שנים. שמונה אנשים מקיפים בקושי את גזעו של העץ הענק. ענפיו העצומים, הנוף הרחב שלו וקליפתו שמעלה אזוב, מעוררים השתאות. בלארוס היא ארץ שטוחה, נטולת הרים, ללא מוצא אל הים וללא נופים דרמטיים במיוחד. ביקור ביער של "בלוז'סקאיה פושה" מחפה בקלות על כל אלה. הוא מזכיר שזאת ארץ גדולה, ששליש משטחה מכוסה ביער ויש בה 20 אלף נהרות ונחלים ועשרת אלפים אגמים ומקווי מים. בצל העצים ובמרחבי היער הגדולים חיים בעלי חיים רבים. בין היתר אפשר לפגוש כאן איילים, ביזונים, חזירי בר רבים ומינים נוספים. בשמורה מסומנים מסלולי רכיבה על אופניים. במרכז המבקרים מחלקים מפות שעליהן מסומנים שבילים אלה.
תעלת אוגוסטוס
תעלת אוגוסטוס היא אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים ביותר שהוקמו באירופה באמצע המאה ה-19. התעלה, שאורכה 101 קילומטרים, נמתחת מן העיר אוגוסטו במזרח פולין, חוצה את הגבול לבלארוס מצפון לעיר גרודנו, ליד מפגש הגבולות בין בלארוס, פולין וליטא, ומתחברת אל הנהר נמאן (Neman) בתחום ליטא.
אורך קטע התעלה בבלארוס הוא 22 קילומטרים. לאורך התעלה נבנו 18 סכרים, שבעזרתם ניתן לשלוט במפלס המים כדי לאפשר שיט סירות. ארבעה מהם פועלים כיום בתחומה של בלארוס. בשנים האחרונות הושקע מאמץ גדול בשיקום התעלה ובפיתוחה כמסלול תיירות.
מיקומה של התעלה באזור נקי, ללא זיהום תעשייתי, פועל לטובתה – והתוצאה היא נתיב מים צלולים שנעים לבקר לאורכו. אפשר לנסוע במכונית לאורך התעלה אבל הדרך הטובה ביותר לבלות באזור היא ברכיבה על אופניים או בשיט בסירה. פעילות משותפת של מפעילי התיירות בפולין ובבלארוס מאפשרת כיום לערוך שיט בקייאק שנמשך שלושה ימים וחולף בתעלה השלווה לכל אורכה, בפולין, בבלארוס ובליטא.
ליד הגדר בחצר אחד הבתים הצמודים לתעלה עמדה ישישה חובשת מטפחת. היא סימנה בתנועות ידיים נמרצות שכדאי לנו להיכנס לחצר הפורחת, והובילה אותנו לשני חדרים גדולים שבהם היו פזורים חפצים, גרוטאות, תמונות ותעודות. אחר כך היא הצביעה על שלט שעליו כתוב "מוזיאון התעלה". אחד מבעלי הבית הקודמים היה שומר הסכר הסמוך והישישה, ביוזמה נועזת, הקימה בסלון מוזיאון פרטי קטן, שייהפך לדעתה לאטרקציה חשובה. בצילומים בני המאה נראים כמה גברים חסונים לצד הסכר, שמראהו לא השתנה כלל. הישישה מסרבת בתוקף להצטלם מכיוון שהשיער שלה לא מסודר. "תבואו שוב מחר", היא אומרת. "עד אז אלך למספרה".
מוזיאון הכפר דודוצקי.
מוזיאון הכפר דודוצקי (Dudutky), כ-40 קילומטרים מדרום למינסק, הוא אתר גדול ומרתק, שמעיד במידה רבה על השינוי שמתחולל בימים אלה בתחום התיירות בבלארוס. המוזיאון האתנוגרפי הוא יוזמה פרטית, ראשונה מסוגה במדינה. הוא הוקם ב-1993 בידי ואלריה קליצונובה ובן זוגה (קליצונובה הקימה גם את ארגון התיירות הכפרית בבלארוס ומכהנת כיום כיושבת הראש לו. היא זאת שארגנה גם את סיור העיתונאים ברחבי המדינה שבו השתתפתי). המוזיאון הפתוח דודוצקי, שפועל על פני שטח גדול ככפר פעיל, מציג בתים בסגנונות בנייה כפריים שונים, רובם מן המאה ה-19. במקום נמצאת גם טחנת קמח, ובעלי מלאכה שעוסקים בעבודות מסורתיות כקדרות, ברזל, ייצור גבינה, אפיית לחם וחקלאות. בעיקר נודע המקום בזכות ה"סאמאגון" המצוין שלו – וודקה בזיקוק ביתי, שזוכה בבלארוס לפופולריות גדולה. צבעו של הסאמאגון זהוב, הוא מוגש בדודוצקי עם מלפפונים חמוצים בכבישה ביתית ולצדו כפית דבש שנרדה מכוורת מקומית. השילוב המוזר הזה מחליק בגרון ומחמם את הלב, את הבטן ובעיקר את הראש. אחריו קשה מעט לעכל את ההסברים המלומדים על חשיבותו האתנית של המקום.
אצלנו בחצר
בחצר בית פרטי בכפר וישנבה (Vishneva), ממערב לוולוז'ין, ניצבת באר. גגון עץ צהוב מכסה אותה וחבל שאליו קשור דלי מתכת משתלשל עד הקרקעית. סווטלנה, בעלת הבית היפה, לא נראתה מופתעת במיוחד מכך שנכנסנו בשעת ערב מאוחרת לחצר ביתה. פעם בחודש בערך מגיעים לדבריה אנשים שרוצים לראות את הבאר. היא יכולה להבין את זה. הרי כאן, בחצר הזאת, נולד שמעון פרס והוא אדם חשוב.
הבית שבו נולד פרס כבר לא ניצב שם. במקומו נבנה בית חדש, שבו מתגורר אביה של סווטלנה. במחווה של הכנסת אורחים היא מציעה לנו ללגום מים, רצה הביתה, מביאה כוס זכוכית ושואבת בשבילנו דלי מן הבאר של פרס. המים אמנם זכים, אבל טעמם לא שונה ממים במקומות אחרים. סווטלנה מחייכת בחום ושואלת אם תוכל לעזור בעוד משהו. בנותיה הפעוטות מנופפות לנו מן המרפסת. רגע לאחר מכן נעלמים התמהונים חובבי מי הבארות מישראל בחשיכה.
________________________________________
זיכרונות מהקולחוז
תיירות כפרית, שמאפשרת לינה בבתי חווה, היא יוזמה חדשה בבלארוס ודרך מצוינת לבקר במדינה. בחוות רבות הותאמו חדרי אירוח ללינת מבקרים. כך אפשר להכיר את בעלי הבית, להשתתף לזמן מה בחייהם וליהנות מן הבישול והתרבות המקומיים. במקומות רבים אפשר לקבל גם אופניים לרכיבה או קאנו לשיט בנהר.
בעלי החוות המארחים הם מיזמי התיירות הפרטיים הראשונים במדינה. רובם פרשו מן הקולחוז שבו הרכוש משותף, קיבלו אדמה חקלאית לעיבוד ומנסים להרחיב עכשיו את פעילותם גם לתחום התיירות. יזמות פרטית כזאת אינה דבר מובן מאליו בבלארוס. השיחה עם מארחים אלה והחום שהם מקרינים מעניקים לביקור משמעות וחן. מחירי הלינה נמוכים (כ-30 דולר לאדם ללילה), אבל התנאים לא תמיד מפוארים. כדאי לזכור שמדובר בלינה משפחתית ובאירוח ביתי. הארגון לתיירות כפרית ואקולוגית מפעיל אתר אינטרנט שמספק מידע ומתאם הזמנות לאירוח בחוות: greenbelarus.com
________________________________________
אחרי ארבע שעות
הטיסה מתל אביב למינסק נמשכת כארבע שעות. ישראלים הנוסעים לבלארוס צריכים לקבל אשרת כניסה בשגרירות בתל אביב (ריינס 3). כאשר מגיעים לבלארוס יש לרכוש ביטוח בריאות חובה. מערכת הכבישים טובה ונוחה, אבל ההתמצאות בעייתית מכיוון שהשלטים בדרכים כתובים עדיין רק בכתב קירילי.
