אנטבקה "מועברת" לארצות הברית?

אנטבקה "מועברת" לארצות הברית?

מאת: Vicki Polin

כתבה שפורסמה באתר blogs.timesofisrael.com

לא מזמן שמעתי את השיר "Anatevka" מתוך הסרט "כנר על הגג" ברדיו. ברגע ששמעתי את השיר, חשבתי על ההסטוריה של העם היהודי והעובדה שכיום האנטישמיות חיה ומשגשגת ברחבי העולם. ואני תוהה האם זה הזמן לעבור עם משפחתי למדינה אחרת, על מנת להישאר בחיים כמו שעשו אבותיי ,קצת לפני למעלה ממאה שנים.

למרות שכיום, חיי היהודים בארצות הברית יותר קלים מחיי היהודים בתקופת רוסיה הצארית (בין השנים 1917-1835) שנאלצו לחיות ב"מושבות היהודיות". אך כולנו יודעים שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה.
יהודים רבים חיים בחשש שהמקלט הבטוח בגבולות ארצות הברית יכול להילקח מאיתנו בהודעה של רגע. ושוב יאספו אותנו ויטבחו בנו.
ואני מוצפת בזיכרון השיחות המשפחתיות שניהלנו בשנות בגרותי לגבי ההחלטה המצויינת של סבי וסבתי מצד אבי שאילצו את בני המשפחה לעזוב את מוטלה בשנים המוקדמות של 1900.
שלום פולין, סבא רבא שלי, היה רופא מוסמך מהאוניברסיטה, הייתה לו קליניקה מצליחה, בית יפה והיה מאד מוערך בקרב הקהילה.
סופר לי שהקש האחרון (הקש ששבר את גב הגמל) היה כשבנו, אייב, נרשם לבית הספר לרפואה ופניו הושבו ריקם מפאת היותו יהודי. סבא וסבתא רבא שלי צפו את הבאות והחליטו למכור את ביתם יחד עם כל הרכוש של המשפחה, כדי שיוכלו לעבור לשיקגו – כדי לשמור על בטחון הילדים שלהם.
במהלך השנים שמעתי מאנשים רבים ששיתפו את סיפוריהם האישיים, איך סבא רבא שלי הציל את חייהם. לא רק מפני שהיה רופא, אלא בכך שהוא עודד אותם לעזוב מוטלה עם משפחתי – בתקווה להציל את חייהם. בחושיו ידע הרבה יותר על העתיד לבא ורצה להציל את חייהם של חבריו, שכניו ובני קהילה אחרים. למרבה הצער, החשש שלו כי צפויה יותר שנאה נגד יהודים הייתה נכונה. חורבן העיר שאהב, הפך למציאות בשנת 1941.
אני זוכרת כי לפני מספר שנים, תוך כדי עבודת שורשים של משפחתי, קראתי את הספר "חורבן מוטלה", שפורסם במקור ביידיש, 1956. ושם מתוארת הזוועה שפגעה בבית, שמו של סבא- רבא שלי מוזכר:
"שלום הרופא".

שלום הרופא מתוך הספר חורבן מוטלה

למשפחתו של סבי מצד אמי לא היה מזל כמו לסבי מצד אבי.
אני זוכרת שקראתי במכתב ששלחה דודתי ובו היא מתארת כיצד נאלצה המשפחה להסתתר בדיר חזירים של שכניהם הלא-יהודים ממש מחוץ קישינב במשך חודשים, לפני שמצאו מעבר בטוח לארצות הברית. סבי מצד אמי היה כבן חמש שנים, כשהוא ומשפחתו ירדו למחתרת. אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין את הזוועות שחוו וראו במהלך הפוגרום בקישינב בשנת 1903.
למרות שמשפחתי גרה בארצות הברית כבר למעלה ממאה שנים, והעובדה שמהסבתות שלי לא חוו את הזוועות שקרו באירופה (שניהם נולדו בשיקגו); הפחד ממה שעלול לקרות בהתראה של רגע כבר מוטבע ב- DNA של המשפחות שלי, כולל שלי.
עם עלייה של האנטישמיות לא רק בחו"ל, אלא גם בארצות הברית, אני שוב ושוב מוצאת את עצמי שואלת,
מה היה שלום פולין עושה?

אנטבקה "מועברת" לארצות הברית?